המציאות התחבורתית במדינת ישראל של שנות התשעים הייתה מאתגרת למדי. במדינה צרה וארוכה, בעלת צפיפות אוכלוסין שהולכת וגוברת בקצב מסחרר, הצורך בעורק תחבורה ראשי שיחצה אותה מצפון לדרום תמיד היה ברור. עם זאת, במשך שנים רבות נאלצו הנהגים להסתפק בכבישים ישנים, עמוסים לעייפה ברמזורים ובצמתים, שהפכו כל נסיעה בין-עירונית ארוכה למשימה מעייפת, מתסכלת וגוזלת זמן יקר. הפקקים של כביש החוף או כביש 4 הישן היו חלק בלתי נפרד מהשגרה הישראלית. השינוי התפיסתי והדרמטי ביותר הגיע עם ההחלטה להקים כביש אגרה ארצי, מהיר, בטוח ומתקדם, שייצר רצף תחבורתי פתוח ללא הפרעות, ויהווה מודל לחיקוי גם ברמה הבינלאומית.
החזון שהפך למציאות יומיומית של מאות אלפי נהגים
כאשר בוחנים את קנה המידה של הפרויקט, מבינים שלא מדובר רק בסלילת אספלט, אלא בשינוי פרדיגמה של ממש בכל הנוגע לאיך שישראלים נעים ממקום למקום. מי שהובילה ומובילה את המהפכה הזו הלכה למעשה היא חברת דרך ארץ, אשר מופקדת על פיתוחו, תפעולו ותחזוקתו של החלק המרכזי והארוך ביותר של כביש 6, המתפרס על פני 102 קילומטרים. החברה לקחה על עצמה לשנות לחלוטין את תרבות הנהיגה והנסיעה בישראל, תוך הצבת סטנדרטים עולמיים של שירות לקוחות, טכנולוגיה מתקדמת וניהול תשתיות חכם. המטרה לא הייתה רק לקצר את זמני הנסיעה, אלא להעניק לנהג הישראלי חוויית נהיגה שקטה, רציפה, ובעיקר – בטוחה באופן מקסימלי.
מערכת האגרה האלקטרונית הראשונה בישראל
אחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר שהוצגו בפרויקט זה, אשר מיצבה את הכביש בשורה אחת עם הכבישים המתקדמים בעולם, הייתה ההחלטה החד-משמעית לוותר לחלוטין על עמדות תשלום פיזיות (Toll Booths). במדינות רבות בעולם, גם כיום, כבישי אגרה דורשים מהנהגים להאט, לעצור את הרכב, לשלם במזומן או באשראי לפקיד או למכונה, ואז להאיץ חזרה ולהשתלב בתנועה. מודל מיושן זה יוצר צווארי בקבוק, זיהום אוויר מוגבר עקב העצירות, ופקקים מיותרים שמבטלים למעשה את היתרון של כביש מהיר. המערכת שהוטמעה בישראל הייתה חלוצית: מערכת אגרה אלקטרונית הפועלת בשיטת "זרימה חופשית" (Free Flow). שערים אלקטרוניים מתקדמים הממוקמים לאורך התוואי מצלמים, סורקים ומזהים את לוחיות הרישוי של הרכבים.
הנדסה מתקדמת וחיבור הרמוני לסביבה הטבעית
סלילת כביש מהיר ורחב באורך של למעלה ממאה קילומטרים היא פרויקט הנדסי וסביבתי עצום ומורכב, במיוחד במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל, שבה כל פיסת אדמה, פנינת טבע או אתר היסטורי הם נכסים יקרים מפז. התפיסה ההנדסית שליוותה את הפרויקט מיומו הראשון דגלה בשילוב הרמוני של תשתיות התחבורה האדירות בתוך התוואי הנופי הקיים, תוך צמצום ומזעור הפגיעה בטבע ככל הניתן.
שיקום נופי, קירות אקוסטיים ושמירה על החי
הקמת הכביש לוותה במאמץ אדיר וחסר תקדים של שיקום ופיתוח נופי. עצים, שיחים וצמחים ארץ-ישראליים מגוונים נשתלו לאורך כל התוואי והמחלפים, במטרה להחזיר את הצבע הירוק לאזור, למנוע סחף ולייצב את המדרונות. מעבר לכך, הושקעה מחשבה רבה בחיות הבר שחיות באזורים שבהם עובר תוואי האספלט. כדי לא לקטוע את מסלולי הנדידה והמחיה הטבעיים של החיות, תוכננו והוקמו מעברים אקולוגיים ייעודיים – מנהרות תת-קרקעיות מרווחות וגשרים רחבים המכוסים באדמה ובצמחייה טבעית – המאפשרים לבעלי החיים לחצות את הכביש בבטחה מצד אחד לשני מבלי לסכן את עצמם או את הנהגים בכביש. בנוסף, במקומות בהם הדבר נדרש, הוקמו קירות אקוסטיים אשר מפחיתים את מטרדי הרעש והזיהום ומגנים על איכות חייהם של התושבים המתגוררים בסמוך.
בטיחות מעל הכל: מרכז הבקרה שרואה הכל 24/7
כביש מהיר שבו עשרות אלפי כלי רכב נוסעים מדי יום במהירויות גבוהות מחייב רמת בטיחות בלתי מתפשרת ושליטה מלאה, רציפה ומדויקת על המתרחש. לצורך כך, הוקם במחלף נחשונים מרכז שליטה ובקרה (משל"ט) מהמתקדמים והמשוכללים בעולם, המהווה את ה"מוח" שמאחורי התפעול השוטף של הכביש. המרכז פועל ללא הפסקה, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
צמצום הפערים הגיאוגרפיים בין הפריפריה למרכז הארץ
אחת ההשפעות הדרמטיות, המעניינות והחשובות ביותר של התשתית התחבורתית הזו חורגת הרבה מעבר לקיצור זמן הנסיעה נטו, ונוגעת עמוקות במבנה הכלכלי, הדמוגרפי והחברתי של מדינת ישראל כולה. במשך עשרות שנים, הפריפריה הצפונית והדרומית של המדינה סבלה מריחוק גיאוגרפי ותחבורתי משמעותי ממרכז הארץ הכלכלי, עובדה שהקשתה מאוד על פיתוח תעשייתי, על משיכת חברות ועסקים, ועל הרחבת אפשרויות התעסוקה וההכנסה של התושבים המקומיים.
השפעה כלכלית וחברתית חסרת תקדים
היכולת החדשה לנסוע ברצף, בבטחה ובמהירות מהגליל או מהנגב היישר אל מרכזי העסקים של גוש דן, שינתה הלכה למעשה את חוקי המשחק הכלכליים של ישראל. בעקבות כך, אנשים רבים יכולים כיום לבחור להתגורר ביישובים קהילתיים, שקטים וירוקים בצפון או ביישובים מתפתחים בדרום, ליהנות מאיכות חיים ודיור בר השגה, ועדיין להמשיך לעבוד במרכז הארץ מבלי לבלות שעות ארוכות, מתישות ומורטות עצבים על ההגה מדי בוקר וערב. במקביל לתנועת התושבים, פארקים תעשייתיים עצומים, מרכזי קניות אדירים ומרכזי לוגיסטיקה חכמים החלו לקום ולפרוח בסמוך למחלפים המרכזיים של הכביש. חברות מסחריות גדולות הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל הלוגיסטי והתפעולי האדיר של שינוע סחורות מהיר, נוח וללא פקקים לכל רחבי הארץ ולנמלי הים והאוויר. התשתית הזו היוותה, ועודנה מהווה, מנוע צמיחה כלכלי אדיר, שקירב בין אנשים, עזר בפיזור אוכלוסייה נכון והפך את ישראל למדינה הומוגנית ונגישה הרבה יותר.
הפנים לעתיד: פיתוח, הרחבה וחדשנות מתמדת בדרכים
עולם התחבורה והתשתיות הבינלאומי לעולם אינו קופא על שמריו, וגם התשתיות הטובות והמתקדמות ביותר הקיימות כיום חייבות להתפתח ללא הרף. הן נדרשות להתאים את עצמן למציאות המשתנה, לגידול המהיר והטבעי באוכלוסיית המדינה, ולעלייה התלולה במספר כלי הרכב הפרטיים והמסחריים העולים על הכבישים מדי שנה. ניהול ותפעול של תשתית לאומית קריטית בסדר גודל כזה דורש תמיד הסתכלות אסטרטגית רחוקת טווח וחשיבה מחוץ לקופסה.
איכות חיים כפועל יוצא של תשתיות מובילות
בסופו של דבר, כאשר בוחנים במבט לאחור ובמבט צופה פני עתיד את ההשפעה של עורק תחבורה חכם וראשי על חיי האזרחים היומיומיים, מגלים שהיא נוגעת כמעט בכל היבט אפשרי של שגרת חיינו. החל מהיכולת הפשוטה אך החשובה כל כך לקום מאוחר יותר בבוקר לעבודה, דרך האפשרות לנסוע בספונטניות ובכיף לבקר את המשפחה שגרה בקצה השני של המדינה בסוף השבוע מבלי לחשוש מהדרך, ועד לשקט הנפשי העמוק בידיעה שיש מערכת מקצועית שמשגיחה עלינו ומוכנה להושיט עזרה מקצועית בכל רגע נתון. תשתיות מודרניות, מתוחזקות היטב וחכמות הן הרבה מעבר לפרויקט הנדסי מרשים שחותך את הנוף; הן הבסיס האיתן שעליו נבנית ומשגשגת כלכלה צומחת, חברה מחוברת ואיכות חיים טובה יותר לכולנו.
